פרק 25 — מה המודל יודע ומה הוא אינו יודע

המודל יודע לתאר, לנרמל ולהשוות ביצועים שכבר התרחשו, אך פעולות אלה אינן הופכות מעצמן לטענה על העתיד.

יש להבחין בין תיאור, נרמול והשוואה לבין אינדיקציה ותחזית; המעבר מן העבר אל העתיד דורש השערת התמדה ובדיקה אמפירית נוספת.

ARS הוא פרופיל של שלוש נקודות מבט תלויות על אותו מבנה P ו־N, ולא שלוש ראיות עצמאיות; נחיצותו מתחדדת משום ששאלות ופוזיציות שונות דורשות בסיסי נרמול שונים.

אין למצע את ARn, ‏ARp ו־ARv לציון יחיד, לא בגלל עצם התלות ביניהם אלא משום שלממוצע של בסיסי נרמול שונים אין בסיס מבני מוגדר.

P, ‏N ו־V מודדים את כמות התנועה המצטברת אך אינם שומרים את סדר האירועים, ולכן רצפים, דרופים ותזמון דורשים שכבת מידע אחרת.

כשם שתשואה היסטורית יכולה לשמש מידע שממנו מנסים ללמוד על העתיד בלי להבטיח אותו, כך ניתן לבחון גם את מבנה התשואה ההיסטורי כבסיס להשערת התמדה.

אותו מבנה יכול אפוא להיות שופט של העבר או לשמש בסיס לאינדיקטור לקבלת החלטה עתידית — אך אלה שני תפקידים שונים, וכל אחד מהם מחייב כללי שימוש אחרים.

סיום חלק ה — כיצד משווים ביצועים?

בחלק הזה יצאנו משאלה שנראתה בתחילה פשוטה: כיצד משווים שתי השקעות? התשובה הראשונה הייתה כמעט מתבקשת — משווים תשואה. אבל ככל שהתקדמנו גילינו שהתוצאה הסופית היא רק שכבה אחת, ולמדנו להביט במה שנמצא מתחתיה: כמה תנועה חיובית וכמה תנועה שלילית יצרו אותה, כמה תנועה כוללת נדרשה בדרך, ומה משמעות התוצאה כאשר בוחנים אותה מול בסיסים מבניים שונים.

משם עברנו אל הנרמול. במקום להשוות נכסים שפעלו תחת תנאים שונים כאילו היו זהים, העמדנו אותם על בסיס מבני משותף ושאלנו כיצד נראים הביצועים לאחר ההתאמה. כך נבנה ARS — לא כדי למחוק את התשואה שהייתה, אלא כדי להוסיף לה שכבת השוואה.

בהמשך ראינו שהתשואה המותאמת יכולה לשבור תיקו בין נכסים שהציגו אותה תשואה גולמית, ולבסוף הרחבנו את ההשוואה גם אל שני צדי השוק. בהשוואת לונג ושורט התברר עיקרון חשוב: השוואה הוגנת אינה דורשת תמיד להשתמש באותו רכיב; היא דורשת להשתמש בבסיס שממלא את אותו תפקיד כלכלי ביחס לשאלה ששאלנו.

במובן הזה, פרופיל ARS אינו אוסף של שלושה ציונים המתחרים זה בזה. הוא ארגז של שלושה סרגלים בתוך אותה מסגרת, והמשמעות נוצרת כאשר אנחנו יודעים איזה מהם לבחור.

אבל בסוף החלק למדנו גם דבר חשוב על הכלי עצמו: לא די לדעת כיצד להשתמש במודל — צריך לדעת גם היכן הוא נעצר.

עד כאן המבנה ישב בכיסא השופט. היו לפניו כל הנתונים, והוא בחן ביצועים שכבר התרחשו. השאלה אם אותו מבנה יכול לעזור לנו גם לפני שהתוצאה ידועה עדיין נשארת פתוחה — ונחזור אליה בהמשך.

אבל לפני שנעבור מן המדידה אל ההחלטה, נשארה שכבה אחת של הדרך שעדיין לא בחנו לעומק.

P, ‏N ו-V יודעים לומר לנו כמה תנועה הצטברה לכל כיוון, אך אינם שומרים את סדר האירועים. וכאשר התנועות האלה מסתדרות ברצף מסוים, הן יכולות להפוך למשהו שהמשקיע מכיר היטב: ירידה.

ירידה אינה רק מספר שלילי. יש לה התחלה, עומק, משך והתאוששות. סדר הימים יכול לשנות את הדרך גם כאשר אותם נתוני תשואה עצמם נשארים בידינו. וברגע שהירידה נעשית עמוקה, נכנס לתמונה גורם נוסף שלא נמצא בתוך P או N — האדם שמביט במסך, מפחד, מחכה ולעיתים גם פועל.

לכן, לפני שנשאל כיצד להשתמש במבנה כדי לקבל החלטה, נעבור אל שכבת הדרך שהמבנה המצטבר אינו שומר: הרצף, הדרופים וההתנהגות האנושית.

בחלק ו — כשהשוק מפחד: ירידות, אקראיות והתנהגות אנושית — נתחיל מן האנטומיה של ירידה ונבחן מה קורה כאשר אותם ימי שוק מסתדרים בסדר אחר.

ורק לאחר שנבין גם את השכבה הזאת, נחזור אל השאלה שהשארנו פתוחה: האם מה שלמדנו מן העבר יכול לסייע לנו כאשר ההחלטה עדיין לפנינו?