פרק 14 — מבנה התשואה במונחים שנתיים

כשם שאנחנו מביאים תשואה היסטורית למונחים שנתיים כדי לקבל סרגל השוואה מוכר, אפשר להביא לאותו סרגל גם את רכיבי מבנה התשואה.

לכן לצד ALR ניתן לחשב AP, ‏AN ו־AV, תוך שמירה על הזהויות:

ALR = AP − AN

AV = AP + AN

שלושת ממדי ה־Edge הם יחסים ולכן אין צורך לשנת אותם מחדש: גורם הזמן מתבטל בין המונה למכנה. מכאן מתקבלת הזהות המרכזית:

ALR = AV × Ev = AN × En = AP × Ep

כך ניתן להשוות שנה, חמש שנים ועשר שנים לא רק לפי התשואה, אלא גם לפי כמות התנועה והיחסים המבניים שנמדדו בתוכה.

שנתון מנרמל את אופק הזמן אך אינו מבטל את תלות P, ‏N ו־V בתדירות הדגימה, והמבנה שנמדד נשאר תיאור היסטורי ולא תחזית.

P, ‏N, ‏V וה־Edge הם רכיבים מבניים ומתמטיים של התשואה ולא הסבר סיבתי לתנועת המחיר.

✧ בכך חלק ג משלים את המעבר מן התשואה כמספר סופי אל ה־DNA שלה — ומכין אותנו לחלק הבא, שבו נשאל כיצד אותו מבנה מקבל משמעות כאשר נכנסת לתמונה הפוזיציה של המשקיע.