פרק 13 — שלושת ממדי היתרון

V מתאר את כמות התנועה הכוללת שנצברה בנכס, ולכן הוא משמש במערכת שלנו כמדד לתנודתיות המבנית. Ev מודד את היתרון הכיווני בתוך אותה תנועה:

LR = V × Ev

הקשר הזה מראה שהתשואה אינה מספר העומד בפני עצמו. היא נוצרת מן השילוב בין כמות התנועה לבין היתרון שפעל בתוכה.

לכן שתי השקעות יכולות להציג אותה LR ובכל זאת להיות שונות מאוד מבחינה מבנית: אחת יכולה להשיג אותה באמצעות פחות תנועה ו־Edge גדול יותר, ואחרת באמצעות תנועה רבה יותר ו־Edge קטן יותר.

את אותו יתרון אפשר לבחון גם ביחס לתנועה השלילית באמצעות En, או ביחס לתנועה החיובית באמצעות Ep. שלושת ממדי ה־Edge אינם שלושה מקורות מידע נפרדים, אלא שלוש נקודות מבט על אותו מבנה בסיסי של P ו־N.

בכך השלמנו שלב חשוב בבניית מבנה התשואה. פירקנו את LR לשתי אבני היסוד שלה — P ו־N — ומהן בנינו את V ואת היחסים המבניים PNP, LRB ושלושת ממדי ה־Edge. למדנו שלא די לשאול כמה הייתה התשואה; אפשר לבחון גם כמה תנועה נדרשה כדי ליצור אותה, כיצד התחלקה התנועה בין שני הכיוונים ומה היה היתרון שפעל בתוכה.

כעת התשואה כבר אינה עבורנו מספר אחד בלבד. יש לה מבנה פנימי — ה־DNA שלה.

אבל עד עכשיו בחנו את המבנה בתוך התקופה שבה הוא נמדד. כאשר אנחנו מנתחים תשואה היסטורית, אנחנו רגילים לעשות עוד צעד: להביא אותה למונחים שנתיים. כך אפשר להסתכל על חצי שנה, חמש שנים או עשר שנים באמצעות סרגל זמן מוכר ומשותף.

אם LR עצמה בנויה מ־P, מ־N ומ־V, עולה שאלה טבעית: האם אפשר להביא גם את מבנה התשואה למונחים שנתיים?

האם לצד התשואה השנתית נוכל לראות גם כמה תנועה חיובית, כמה תנועה שלילית וכמה תנועה כוללת אפיינו את אותה היסטוריה בממוצע לשנה? ומה קורה לשלושת ממדי ה־Edge כאשר הזמן משתנה?

על כך נדבר בפרק הבא — מבנה התשואה במונחים שנתיים.