פרק 17 — אשליית המראה של השורט

ברמת מבנה התנועה קיימת סימטריה ברורה בין לונג לשורט:

LR_short (structural) = −LR

אולם סימטריה מבנית זו אינה מבטיחה סימטריה בעושר של המשקיע.

בלונג, במודל הפשוט, תשואת העושר הלוגריתמית זהה ל־LR; בשורט פסיבי יש לחשב בנפרד את השינוי בהון:

LR_short (wealth) = ln(1 − SR)

או באופן שקול:

LR_short (wealth) = ln(2 − exp(LR))

נוסחת עושר השורט מראה כי הרווח המרבי מוגבל כאשר מחיר הנכס מתקרב לאפס, בעוד שעלייה של 100% במחיר מוחקת את ההון במודל של חשיפה התחלתית מלאה.

בנוסף, השורט מאופיין בקמורות שלילית: תנועה פוגעת כלפי מעלה גורמת נזק הולך ומחריף לעושר, בעוד שהתנועה המועילה כלפי מטה אינה יכולה לייצר רווח בלתי מוגבל.

כאשר חשיפת השורט נשמרת קבועה ביחס להון באמצעות איזון מחדש, הקמורות השלילית יכולה לגרום גם לשחיקת תנודתיות — כך שהנכס יחזור למחיר ההתחלה בעוד שההון יישאר נמוך ממנו.

לכן יש להבחין תמיד בין שכבת המבנה, המתארת את תנועת הנכס, לבין שכבת העושר, המתארת את התוצאה הכלכלית של הפוזיציה.

כאשר מנתחים נכס יש למדוד את מבנה הנכס; כאשר מנתחים ביצועי אסטרטגיה יש למדוד את סדרת העושר שלה.

✧ בחלק ג פתחנו את התשואה וראינו כיצד היא בנויה. בחלק ד הכנסנו לתוך המבנה הזה את המשקיע.

גילינו שהנכס מייצר P ו־N בלי לדעת מי מחזיק בו. הפוזיציה היא שנותנת לתנועה משמעות, והמעבר לעושר מוסיף שכבה כלכלית שאינה תמיד סימטרית למבנה המחיר.

כך עברנו מן השאלה „כיצד התשואה בנויה?“ אל השאלה „מה המבנה הזה אומר למי שמחזיק בהשקעה?“

עכשיו אנחנו מוכנים לצעד הבא. אם שני נכסים השיגו תשואות שונות אך פעלו תחת כמויות שונות של תנועה פוגעת ותנועה כוללת, השוואה ישירה בין התשואות עלולה להסתיר חלק חשוב מן התמונה.

עד עכשיו למדנו כיצד התשואה בנויה ומה המבנה הזה אומר למשקיע ולפוזיציה שלו. מכאן נתחיל לשאול כיצד משווים בין נכסים שפעלו תחת מבנים שונים — לאחר שמעמידים אותם על בסיס מבני משותף.