פרק 29 — מה הירידות מלמדות אותנו על השוק ועל עצמנו

התשואה הסופית מספרת היכן הנכס התחיל והיכן סיים, ואילו P, N ו־V מוסיפים את המבנה המצטבר שממנו נוצרה התוצאה.

הדרופים מוסיפים שכבה אחרת: לא רק כמה תנועה שלילית הייתה, אלא כיצד הפגיעה התקבצה בזמן לאירועים של התרחקות מן השיא.

לכן N ו־Drawdown אינם תחליפים זה לזה — הראשון מודד עומס שלילי מצטבר, והשני את האופן שבו חלק מן הסיכון התרכז במסלול.

מבנה התשואה אמנם אינו שומר את סדר הימים, אך הוא מתאר את התהליך הרבה יותר מן התשואה לבדה; הדרופ אינו מחליף אותו אלא מוסיף לו את שכבת הרצף.

אותו עיקרון של נרמול שכבר שימש אותנו להשוואה באמצעות N ו־V פותח אפשרות נוספת: להשוות נכסים ואסטרטגיות גם לאחר נרמול לרמת סיכון המבוססת על דרופים.

הדרופ אינו רכיב נוסף של ARS אלא בסיס השוואה אפשרי משכבת המסלול, לצד בסיסי הנרמול של המבנה המצטבר.

מכאן נפתחת השאלה של חלק ז: האם מידע ששימש אותנו עד כה לשיפוט העבר יכול לקבל תפקיד נוסף כאשר ההחלטה עדיין לפנינו?

סיום חלק ו — כשהשוק מפחד: ירידות, אקראיות והתנהגות אנושית

נכנסנו אל חלק ו מתוך ירידה.

חשבנו עליה בתחילה כאירוע שקל לזהות על הגרף: שיא, שפל והתאוששות.

אבל ככל שהתקרבנו אליה, התברר שהיא חושפת משהו רחב הרבה יותר.

היא חשפה את ההבדל בין כמות לבין סדר.

בין תנועה שלילית מצטברת לבין פגיעה שמתרכזת באירוע.

בין מה שהמבנה שומר לבין מה שהמסלול מוסיף.

ובין מה שהחוקר יכול למדוד לאחר שהאירוע הסתיים לבין מה שהמשקיע צריך לחיות בזמן שהוא עדיין נמשך.

מבנה התשואה נתן לנו שפה עשירה בהרבה מן התשואה לבדה.

הדרופים לא החלישו את השפה הזאת.

הם הוסיפו לה ממד שהיה חסר בה: הזמן שבו התנועה מסתדרת והופכת לאירוע.

ומכאן נולד גם רעיון חדש.

אם אפשר להשוות תשואות לאחר שמנרמלים את כמות הסיכון המבני, אולי אפשר להשוות אותן גם לאחר שמנרמלים את האופן שבו הסיכון התרכז בדרך.

כך הדרופ, שהתחיל אצלנו כאירוע למדידה, פותח דלת חדשה לשאלה על יעילות.

אבל עדיין נשאר אדם אחד מחוץ למשוואה.

האדם שצריך לקבל החלטה לפני שכל הנתונים האלה הופכים להיסטוריה.

עד כאן מדדנו את הדרך אחרי שעברנו אותה.

מכאן מתחיל האתגר הבא:

מה אנחנו יכולים לדעת בזמן שהדרך עדיין נכתבת?